נראה כיצד אנו מזהים סיבים קולגן בהאם למיקומם

 

נראה כיצד אנו מזהים סיבים קולגן בהאם למיקומם:

אנו מסתכלים על רמת החוזק שעלינו להקנות בכל מקום, לפי החוזק יהיו סיבים בעובי שונים במקומות שונים.  ישנם מספר סוגים של צבעים, צביעהורודה קלאסית וצביעה ירוקה – צביעת מסון.

 טיפול פסיכולוגי

·        קולגן מסוג 1 – נמצא בקפסולות של איברים, תחת העור, בכל מקום שבו ישנה רקמה אפיתלושיש לתמוך בו, בעצם ובסחס.

·        הסיב הרטיקולרי – בנוי מקולגן מסוג 3 שאינו לא נראה בצביעה קלאסית כפי שרואים את חקולגן מסוג 1, משתמשים בצבעית כסף – יוני כסף נקשרים אל הסיבים וניתן לראות חוטים עדינים במיקרוסקופ. סיבים אלו יהיו בעיקר באברים רכים – כמו כבד או טחול בהם ישנו מעבר בלתי  פוסק של תאים, הם צריכים לתת תמיכה , מסגרת, לאיברים הרכים אך לא ליצור קשיחות, הוא נותן מבנה רשתי המעניק תשתית.

כאבי גב

בתהליך של סגירת פצע יהיה תהליך ראשוני של יצירת קולגן מסוג 3 משום שהוא יותר מהיר ולאחר מכן תהיה יצירה של קולגן מסוג \1 על מנת לתת חוזק וצורה לרקמה.

·        הסיב האלסטי – בנוי מחלבון האלסטין אשר דומה לחלבון הקולגן אך עם שינויים ביוכימיים שונים. הסיבים האלסטיים מפוזרים בין סיבי הקולגן, הם מעניקים אלסטיות לרקמה היות שיש ביניהם קשר. סיב אלסטי ברמה של EM, נראה כמבנה אמורפי, לבן לא ישר, סביבו נקודות קטנות, הוא יור קשר עם חלבונים נוספים ומעליו חלבונים גדולים יותר הם חלבון הקולגן. הקולגן מופיע בצביעה בחתך רוחב בעוד שהאלסטין מופיע בחתך אורך. תחתיו ניתן לראות בחתך את הפיברובלסט והפיברולרין.

תפקיד הסיבים הללו הוא לתת תכונת אלסטיות לרקמה ולהגיב למתח, הקולגן מעניק לרקמה חוזק והסיבים האלסטיים מאזנים את הכוחות שניתן להפעיל על הרקמה. הסיבים הללו אינם מופיעים בצביעות הקלאסיות ולכן לא נראה אותם במעבדה. הסיב האלסטי הוא הקשר שבין האלסטין לפיברילין ולסיבי הקולגן. הם מצויים בעיקר באיזורים עדינים של העור, בכלי דם – עורקים שצריכים להגיב ללחצים ולא להתפוצץ ובמיתרי הקול.

ישנם קולגנים נוספים שיותרים סיבים: קולגן מסוג 2 – נמצא בעיקר בסחוס, קולגן מסוג 5 ומסוג 11 יוצרים סיבים גם הם.

לא כל הקולגנים יוצרים סיבים. העובדה שחלבוני הקולגן קיימים בכל מקום היא מאוד חשובה, אם יש פגיעה גנטית בתהליך היירה ש סיבי הקולגן תהיה לכך משמעות פתולוגית. לדוגמה ישנה מחלה גנטית קשה אוסטאוגנסיס לא מושלם – מחלה שבאה לידי ביטוי בשברים גנטיים רבים. דוגמה למחלות נרכשות היא פיברוזיס – יצירה מואצת של פיברובלסטים המייצרים סיבים, ךמשל לאם יש פגיעה בכבד והתאים אינם מתפקדים באופן נורמלי התאים משתגעים ומתחילים להתרבות באופן לא מבוקר ליצירת רקמת חיבור במקום רקמת כבד מתפקדת.

 

הרווחים בין הסיבים מלאים בחומר בסיסי שמהווה דבק ביולוגי, חומר זה עשוי חלבונים שונים שלהם ישנה חשיבות רבה. הם מכילים בתוכם פקטורים שונים המופרשים מהתאים כמו פקטורי גדילה עליהם הם שומרים במצב בלתי אקטיבי.

רקמת האפיתל קשורה לקרום הבסיס ע"י מולק' ההמיזדמוזומים, גם הם מהווים מרכיב של החומר הבסיסי ולכך משמעות רבה בתהליך הסיגנלינג ובתהליכי בקרה שונים של התא מבחינה פיזיולוגית.

המרכיבים הללו הם בעלי מטען שלילי אשר מאפשר קשירה של מולק' טעונות חיובית ובעיקר מים. עובדה זו חשובה בעיקר בסחוס.

מרכיב נוסף של חומר הבסיס הוא ח' היאלרונית היוצרת מבנה של ג'ל שמהווה פולימר של הגוף.

 

רקמת החיבור צריכה לספק הגנה מפני פתוגניים, אם יכנסו פתוגנים דרך רקמת האפיתל ויגיעו לרקמת החיבור בלא הגנה הם יכנסו לזרם הדם. כלומר היא צריכה להיות מצד אחד תמיכה לרקמת האפיתל ומצד שני היא צריכה להיות המקום הראשון בו תפעל מע' החיסון. כלומר צריכים להיות בה תצפיתנים שימנעו חדירה של פתוגניים למע' הדם. ישנם ברקמה זו לכן תאים קבועים הקשורים למע' החיסון, הם תאי מסט ומקרופגים. יש להם תפקיד חשוב ביותר, תאים אלו יקראו לתאים נוספים הקשורים למע' החיסון – תאי פלזמה, לויקוציטים וכו'.

תאי מסט הם תאים גדולים יחסית, הם פזורים בין סיבי הקולגן ברקמת החיבור, הם מכילים הברה מאוד גרנולות המפרישות חומרים שונים.

תאים אלו עוברים גירוי או הפעלה ע"י פתוגניים זרים כמו גרגירי אבקה, חיידקים, חרקים שונים, ואז ע"י רצפטורים הם מפעילים את תהליך הדגרנולציה – הפרשת חומרים מהגרנולות שהם בעלי פעילות פיזיולוגית שונה. חומר אחד הוא ההפרין – חומר נוגד קרישה, יש בו שימוש בשלבים הראשונים כאשר אנו רוצים שימשיכו להגיע תאים נוספים למקום הפגיעה. חומר אחר שמופרש מהגרנולות האלו הוא ההיסטמין – חומר שגורם להרחבת כלי דם ויציאת חומרים מהדם אל הסביבה, וכן להעלאה של מוקוס על מנת לנקות את הגורמים הזרים המגיעים למע' הנשימה לדוגמה.  

בנוסף מפעילים תאי המסט פקטורים כימיים שקוראים לתאים אחרים להגיע למקום הפגיעה. עובדה זו מעודדת את הפעלת מע' החיסון וממלאים גם את התפקיד ההגנתי של רקמת החיבור.

 

.