רקמות

.

רקמת האפיתל

מה נועדה רקמת האפיתל לתת לגוף שלנו?

היא בעצם החייץ בין הגוף לבין החוץ, דוגמה אחת מאוד ברורה לכך היא העור, אך ניתן לראות זאת באיברים פנימיים כמו מע' העיכול והנשימה – לכן גם הם בנויים רקמות אפיתליאליות.

 פסיכולוגית 

רקמה זו מכסה מקומות שונים בגוף אשר שונים גם מבחינת הפזיולוגיה שלהם.

רקמת האפיתל יוצרת גם בלוטותאקסוקריניות ואנדוקריניות.

 

תאי האפיתל הן בעלי פורליות, יש בהם אוריינטציה, כאשר קרום התא יושב על הבאזל למינה והוא בעל אוריינטציה כזו שהחלק האפיקלי של התא הוא כלפי חוץ, הדבר חשוב למבנים שונים על פני שטח התא העליון וכן בכך שהיא צריכה להיות מחוזקת אל אברים פםנימיים בגוף בבסיסה על מנת ליתור את הקרום המגן.

 

הרקמה האפיתלית היא הראשונה ואחריה מצויה רקמת חיבור. רקמתת האפיתל משמשת מעטה ושומרת מפני איבוד נוזלים וכן מגנה על איברים פנימיים מפגיעה.

התאים האפיתליאליים צמודים מאוד זה לזהף אין ברקמה בדר"כ כלי דם, יש מעט מאוד מטריקס חוץ תאי – חלבונים המופרשים מהתא, יש בה עצבוב מאוד עדין שכן היא משמשת חיישן להעברת מסרים מהחוץ אל תוך הגוף.

יש לנו ספסיפיקציה פשוטה לרקמות האפיתל:

1)       אפיתל פשוט – שכבת תאים אחת שיכולה להתחלק למס' סוגים. אפיתל מסוג זה יכול להיות:

a.       שטוח- הרוחב גדול מהגובה.

b.      קובייתי

c.       עמודי – שגובהו גדול מרוחבו  – זהו מיון מורפולוגי לחלוטין.

דוגמה לאפיתל שטוח היא באפיתל כלי הדם – (תמונה במצגת). האפיתל הפשוט הקובייתי הוא בעל מבנה שונה, הוא מופיע בצינור הפרשה אשר מוביל תוצרים של בלוטה. האפיתל הפשוט העמודי, האוריינטציה של גרעיני התא היא בבסיסו במקרה זה וחלקו העליון האפיקלי מלא אורגנלות אחרות – לאפיתל שכזה יכולות להיות תוספות היסטולוגיות שונות, סוגים נוספים של מבנים – תוצרי הפרשה דוגמת מוקוס שנועדה ליצור ציפוי על פני שכבת האפיתל על מנת להגן עליה – דוגמה לכך אנו יכולים לראות בקיבה. לשם כך ישנם תאים ספציאליסטים ברקמת האפיתל. (ישנם סידורים שונים בהם האוריינטציה של גרעיני התא היא שונה ואינה מצוייה בבסיס, אלא לסירוגין בין הבסיס לחלק האפיקלי, זוהי עדיין שכבת תאים אחת – מבנהו הוא פסאודו-רב-שכבתי).

2)       אפיתל רב שכבתי – שתי שכבות של תאי אפיתל ויותר.

a.       אפיתל מעבר הוא בדר"כ רב שכבתי, הוא מצוי במע' השתן בלבד. התאים הם כולם גדולים ובולטים מאוד גם בצד האפיקלי הרחוק מהבסיס – ניתן לראות תא ברור עם גרעין ומבנה מאורגן.

b.      אפיתל רב שכבתי שטוח - מהחלק הבסיסי התאים הם ברורים ומאורגנים, אך ככל שעולים מעלה התאים הופכים שטוחים אינם שומרים על צורתם ובמקרים רבים בשכבות העליונות ביותר הם מאבדים את צורתם וחלק ממרכיביהם התאיים. התאים נדחפים כלפי מעלה כל הזמן והתאים העליונים מתים ומתחלפים – דוגמה לרקמתת אפיתל מסוג זה היא רקמת העור. העור על מנת להתאים לתפקידו הפיזיולוגי הוא בעל התמחות מסויימת – תפקידו להגן על הגוף מפני איבןד נוזלים. העור לכן מלווה בהתאמות נוספות, מעל לרקמת התאים ישנה שכבת קרטין דקה או עבה  - קרטין הוא חלבון אשר מטרתו לאטום את פני השטח ולא לאפשר יציאת נוזלים באופן בלתי מבוקר. מע' הקירור מצויה בבקרה גבוהה ונעשית בדר"כ דרך צנרת, לא כל תא יכול לאבד נוזלים.

·        ישנו שקף במצגת המראה היכן ניתן למצוא כל סוג אפיתל.

המיקום הגיאוגרפי של תאי האפיתל בגוף צריך להתאים לפונקציה אותה הם ממלאים מבחינה פיזיולוגית.

 

התאים האפיתליאליים יושבים על קרום בסיס, זהו דבק ביולוגי המחבר את השכבה החיצונית ביותר אל שאר שכבות הגוף. לקורם בסיס זה יש תפקיד חשוב מאוד, תפקידו ליצור קומפרמנטיזציה בין הרקמות שמעליו ומתחתיו, מעליו יהיה האפיתל וכך הוא יוצר גם את האינדוקציה של רקמת האפיתל ממבחינת האוריינטציה של הבסיס והחלק האפיקלי. דרך שכבה זו יש מעבר בדיפוזיה דרך כלי דם של חומרי מזון אל שכבת האפיתל שמעליה. שכבה זו בעובי של 50-100 ננומטר בתלות ברקמה.

בצביעה נלמד שבתאי הרקמה הזאת מצויים חלבונים שהם גליקופרוטאינים שהם חיוביים לצביעת PAS. ישנם גם חלבונים נוספים שהם חיוניים למבנה הרקמה – קולגנים שונים, פיברונטים וכו'.

שכבה זו מאפשרת את עיגון תאי האפיתל, קרום הבסיס מורכב חלבונים שונים ועל פני התא האפיתליאלי ישנם חלבונים מתאימים אשר יכולים ליצור קשר עם החלבונים הללו וליצור את העוגנים החשובים הללו – חלבונים אלו היוצרים את הקשר קרויים המידזמוזומים.

אנו יכולים לראות שוני בעובי קרום הבסיס במקומות שונים בגוף בהתאמה לתפקוד. הקשר בין קרום הבסיס לתאים האפיתליאלים הוא חיוני וחשוב ביותר. במחלות שונות שינויים בקרום הבסיס יכולים להשפיע על תפקוד תאי האפיתל שמעליו – לדוגמה שינוי בעובי שישפיע על טיב הדיפוזיה יכול לפגוע בשכבת תאי האפיתל.

 

המודיפיקציות שעל פני התא האפיתליאלי בצד האפיקלי דוגמת הצליה, מיקרוווילי, וכו' הם בעלות חשיבות פיזיולוגית.

הצליה הם בעלי יכולת הסעה, גודלם בין 7-10 מיקרון, כל תא יכול להכיל עד 300 צליה – הדבר מעיד על כך שישנו צורך בכח רציני על מנת ליצור תנועתיות.

המיקרו ווילי הם בעלי תפקיד בהגדלת שטח הפנים של התא. ניתן למצוא אותם בעיקר במעי היכןשיש צורך בהגדלת כושר הספיגה.

לצד האפיקלי של תאי האפיתל ישנם תפקידים רבים לפיכך, הם מצויים באינטראקציה מכנית  עם גורמים שונים. ישלהם את ההתאמה על פני שטח התא, הדבר מחייב אותם לשמור על כך שאלמנטים אלו בהם עסקנו לא יעברו את השכבה הזאת שכן לשכבות הרקמה הפנימיות אין את אותהההתאמה המאפשרת להם להיות במגע עם הגורמים החיצוניים – בצד האפיקלי מדובר ב- tight juctions אשר מונעים מעבר בין תאי האפיתל למרווח הבין תאי.

התאים האפיתליאליים צריכים להיות מצד אחד צמודים ומעוגנים ומצד שני חופשיים – יש להם עוגן הקובע אותם לבסיס, וביניהם ישנם מעברים נוספים –

Adherence junction – קשר בין סיבי אקטין מתא לתא – בצורה זו מחוזקים התאים זה לזה, וכן דזמוזומים שמחזקים את התאי זה לזה. המעברים ביניהם נותנים לתאים גמישות.

התאים הללו צריכים להגיב באופן אחיד לסיגנלים. כיצד הדבר נעשה?

לשם כך ישנו סוג מסויים של מעברים בין התאים הם ה – gap junctions. הם מאפשרים מעבר מולק' קטנות שיוצרות את הקשר הפזיולוגי ברקמה. בחלק העליון של התא ישנו הקומפלקס התאי והקשר של התאים אל הבסיס הם ההמידזמוזומים, הקשר של הקומפלקס העליון קשור לאינטראקציות בין תאים וההמידזמוזומים הם אינטראקציות של התא עם החוץ שמאפשרות extra-cellular maintenance.

 

ישנן בלוטות אשר בנויות תא אחד או מבנים רב תאיים מורכבים יותר. ישנן בלוטות הפרשה אנדוקריניות או אקסוקריניות אשר נוצרו מתאים אפיתליאליים, עברו תהליך של אינוגינציה וקבלו תפקיד ספציאלי שונה. חלקן העליון מקבל תפקיד של צינור מוביל והחלק התחתון מקבל יכולת הפרשה. יש להן מבנים שונים מפשוט עד מסונף מאוד. צורתן בחתך היסטולוגי (לא סכמתי) היא של אונה ובה תאים בצבעים שונים שפירושם יכולת להפריש רכיבים שונים.

 

תא ייחודי נוסף הקשור לתאים אפיתלייאליים הוא התא המיו-אפיתליאליים. זהו תא בעל יכולת התכווצות מסויימת, תא בעל יכולת שרירית אשר מסייע לבלוטה להוציא את ההפרשה אל חלל הלומן.

ישנם תאים נוירו-אפיתליאלים אשר צריכים להיות מסוגלים להעביר סיגנל מהחוץ אל הפנים – דוגמת רגישות לחום וקור, לחץ וכו'.

 

תאי האפיתל הם בעלי תוחלת חיים שונה בכל מקום בגוף, ישנו מוות של תאי אפיתל והתחדשות באופן בלתי פוסק. ההתחדשות מקורה בתאי הגזע אשר יוצרים את כל סוגי הרקמות.

העור לדוגמה מצוי כל הזמן בהתחדשות, תאי הגזע בעלי יכולת ההתחדשות יהיו בשכבה הבסיסית ביותר מטה.

 

נסכם ונאמר שהפונק' של רקמות אפיתל שונות מעניקה לנו חייץ בין הגוף לכל שסביבו, הוא יכול להיות במקומות שונים וצריך להתמודד עם סוגים שונים של מפגעים. התאים האפיתליאלים יוצרים גם מרכיבים שונים שהם חומרי הפרשה של בלוטות שונות.

  

 

רקמת החיבור הקלאסית נחלקת ל – loose ו-Dens. שכבת סיבי הלוס היא בעלת  עט סיבים, היא לא צפופה בסיבים ויש בה יותר תאים.

הדנס היא צפופה מאוד והסיבים הם עבים יותר.

רקמת החיבור הצפופה מתחלקת לשניים:

·        רגולרי - הסיבים מסודרים בכיוון אחד בלבד. יש לנו צורך בסידור מעין זה בגידים הקושרים את השריר לעצם וצריכים לשמור על כח משיכה בכיוון אחד.

·        אירגולרי – בסידור זה ישנם סיבי אורך ורוחב.

 

נראה כיצד אנו מזהים סיבים קולגן בהאם למיקומם:

אנו מסתכלים על רמת החוזק שעלינו להקנות בכל מקום, לפי החוזק יהיו סיבים בעובי שונים במקומות שונים.  ישנם מספר סוגים של צבעים, צביעהורודה קלאסית וצביעה ירוקה – צביעת מסון.

·        קולגן מסוג 1 – נמצא בקפסולות של איברים, תחת העור, בכל מקום שבו ישנה רקמה אפיתלושיש לתמוך בו, בעצם ובסחס.

·        הסיב הרטיקולרי – בנוי מקולגן מסוג 3 שאינו לא נראה בצביעה קלאסית כפי שרואים את חקולגן מסוג 1, משתמשים בצבעית כסף – יוני כסף נקשרים אל הסיבים וניתן לראות חוטים עדינים במיקרוסקופ. סיבים אלו יהיו בעיקר באברים רכים – כמו כבד או טחול בהם ישנו מעבר בלתי  פוסק של תאים, הם צריכים לתת תמיכה , מסגרת, לאיברים הרכים אך לא ליצור קשיחות, הוא נותן מבנה רשתי המעניק תשתית.

בתהליך של סגירת פצע יהיה תהליך ראשוני של יצירת קולגן מסוג 3 משום שהוא יותר מהיר ולאחר מכן תהיה יצירה של קולגן מסוג \1 על מנת לתת חוזק וצורה לרקמה.

·        הסיב האלסטי – בנוי מחלבון האלסטין אשר דומה לחלבון הקולגן אך עם שינויים ביוכימיים שונים. הסיבים האלסטיים מפוזרים בין סיבי הקולגן, הם מעניקים אלסטיות לרקמה היות שיש ביניהם קשר. סיב אלסטי ברמה של EM, נראה כמבנה אמורפי, לבן לא ישר, סביבו נקודות קטנות, הוא יור קשר עם חלבונים נוספים ומעליו חלבונים גדולים יותר הם חלבון הקולגן. הקולגן מופיע בצביעה בחתך רוחב בעוד שהאלסטין מופיע בחתך אורך. תחתיו ניתן לראות בחתך את הפיברובלסט והפיברולרין.

תפקיד הסיבים הללו הוא לתת תכונת אלסטיות לרקמה ולהגיב למתח, הקולגן מעניק לרקמה חוזק והסיבים האלסטיים מאזנים את הכוחות שניתן להפעיל על הרקמה. הסיבים הללו אינם מופיעים בצביעות הקלאסיות ולכן לא נראה אותם במעבדה. הסיב האלסטי הוא הקשר שבין האלסטין לפיברילין ולסיבי הקולגן. הם מצויים בעיקר באיזורים עדינים של העור, בכלי דם – עורקים שצריכים להגיב ללחצים ולא להתפוצץ ובמיתרי הקול.

ישנם קולגנים נוספים שיותרים סיבים: קולגן מסוג 2 – נמצא בעיקר בסחוס, קולגן מסוג 5 ומסוג 11 יוצרים סיבים גם הם.

לא כל הקולגנים יוצרים סיבים. העובדה שחלבוני הקולגן קיימים בכל מקום היא מאוד חשובה, אם יש פגיעה גנטית בתהליך היירה ש סיבי הקולגן תהיה לכך משמעות פתולוגית. לדוגמה ישנה מחלה גנטית קשה אוסטאוגנסיס לא מושלם – מחלה שבאה לידי ביטוי בשברים גנטיים רבים. דוגמה למחלות נרכשות היא פיברוזיס – יצירה מואצת של פיברובלסטים המייצרים סיבים, ךמשל לאם יש פגיעה בכבד והתאים אינם מתפקדים באופן נורמלי התאים משתגעים ומתחילים להתרבות באופן לא מבוקר ליצירת רקמת חיבור במקום רקמת כבד מתפקדת.

 

הרווחים בין הסיבים מלאים בחומר בסיסי שמהווה דבק ביולוגי, חומר זה עשוי חלבונים שונים שלהם ישנה חשיבות רבה. הם מכילים בתוכם פקטורים שונים המופרשים מהתאים כמו פקטורי גדילה עליהם הם שומרים במצב בלתי אקטיבי.

רקמת האפיתל קשורה לקרום הבסיס ע"י מולק' ההמיזדמוזומים, גם הם מהווים מרכיב של החומר הבסיסי ולכך משמעות רבה בתהליך הסיגנלינג ובתהליכי בקרה שונים של התא מבחינה פיזיולוגית.

המרכיבים הללו הם בעלי מטען שלילי אשר מאפשר קשירה של מולק' טעונות חיובית ובעיקר מים. עובדה זו חשובה בעיקר בסחוס.

מרכיב נוסף של חומר הבסיס הוא ח' היאלרונית היוצרת מבנה של ג'ל שמהווה פולימר של הגוף.

 

רקמת החיבור צריכה לספק הגנה מפני פתוגניים, אם יכנסו פתוגנים דרך רקמת האפיתל ויגיעו לרקמת החיבור בלא הגנה הם יכנסו לזרם הדם. כלומר היא צריכה להיות מצד אחד תמיכה לרקמת האפיתל ומצד שני היא צריכה להיות המקום הראשון בו תפעל מע' החיסון. כלומר צריכים להיות בה תצפיתנים שימנעו חדירה של פתוגניים למע' הדם. ישנם ברקמה זו לכן תאים קבועים הקשורים למע' החיסון, הם תאי מסט ומקרופגים. יש להם תפקיד חשוב ביותר, תאים אלו יקראו לתאים נוספים הקשורים למע' החיסון – תאי פלזמה, לויקוציטים וכו'.